שחרור רגשי


לחץ! עצבים! מתח! כעס! כאב! עצב! שנאה! אלימות!

אלו רגשות ותחושות שאנחנו רגילים להתייחס אליהם כרגשות שליליים ואסורים.

אנחנו משתדלים להרגיש טוב ונעים, אנחנו עושים הכל כדי להרגיש טוב, מנתבים את עצמנו רגשית לחוות יותר מהרגשות שנחשבים חיוביים יותר כמו שמחה, שלווה, רוגע ועונג.

אין מה לעשות הרגשות שנחשבים חיוביים מרגישים יותר נעים.

אבל מה קורה עם כל הרגשות שנחשבים לשליליים?

אנחנו מנסים כל כך להימנע מהם, לא להרגיש אותם, אם עולה רגש כזה אנחנו ממהרים לסלק אותו, להסיח את הדעת ולהדחיק.

מה אם אני אגיד לכם שאין דבר כזה רגשות שליליים?

רגשות הם צורה של אנרגיה, הם תדר מסוים, אנרגיה מטבעה רוצה להיות בתנועה, רגשות רוצים להיות בתנועה.

מה קורה כאשר רגש כלשהו, לא משנה אם זה רגש "חיובי" או "שלילי", לא בתנועה?

כאשר רגש כלשהו לא בתנועה, הוא תקוע.

הרגש מטבעו ינסה לנוע, הוא ינסה דרך הגוף, אם זה עצב אז בכי, אם זאת שמחה אז צחוק, אם זה כעס אז בצעקה, אם זה עונג אז בתנועה ורטט.

אם אנחנו לא מאפשרים לרגש לנוע דרך הגוף הרגש ינסה להגביר עוצמה, הוא ינסה לספק לנו סיבה חיצונית להרגיש, המיינד יצטרף למאמצים ויספר לנו סיפור שיעודד אותנו להניע את הרגש כמו למשל טרגדיה שתגרום לנו להיות עצובים, מישהו ממש מרגיז שיגרום לנו לצעוק עליו או בדיחה ממש טובה שתגרום לנו לצחוק בקול.

וגם אז לא תמיד נאפשר לכל הרגשות לבוא לידי ביטוי, שוב, כי אנחנו מספרים לעצמנו שיש רגשות "חיוביים" ו"שליליים" ועושים הפלייה ברורה לטובת הרגשות החיוביים.

אנחנו מפחדים לתת לרגשות ה"שליליים" לבוא לידי ביטוי, מפחדים שאם נבטא אותם הם יפגעו במישהו או בעצמנו, מפחדים שיראו אותנו מבטאים אותם ויחשבו שאנחנו "שליליים", שיחשבו שאנחנו משוגעים או מפחדים להשתגע בעצמנו.

וכך אנחנו מעבירים את חיינו בהימנעות והדחקה של המון רגשות.

הרגשות האלו שהתחמקנו מהם והדחקנו נאלצים "לתפוס פינה" שקטה ולשבת שם בשקט. את הפינה השקטה הם מוצאים בגוף, בנפש ובתת המודע שלנו.

ומה הם עושים שם אתם שואלים?

דמיינו שהגוף, נפש ותת המודע שלכם הוא חדר המתנה של קופת חולים, אבל כזה עם תור ארוך ומבאס וכזה שאין אפשרות לצאת ממנו אלא אם עוברים אצל הרופא.

בנוסף, הפקידה שאחראית על התורים וקובעת מי יכנס לרופא עושה אפליה בין הממתינים.

כשמגיעים חולים שמחים ורגועים היא מכניסה אותם מהר ואת החולים הפחות אטרקטיביים היא משאירה לחכות.

מידי פעם יבוא איזה חולה כועס, הוא ימתין, בהתחלה בסבלנות ואז הוא יתחיל לנוע בחדר בעצבנות ואז או שהוא ימשיך לנוע בחוסר שקט מלא זמן או שהוא יתפוצץ ופשוט יפרוץ את הדלת לחדר הרופא ללא תור.

יכול להיות שלפני שהוא יפרוץ את הדלת של הרופא הוא גם ישתולל וישבור את כל הרהיטים שבחדר ההמתנה ויחריב את המקום.

לפעמים מגיע ילד קטן ועצוב, הוא בכלל לא יודע שצריך לגשת לפקידה ולבקש להיכנס, הוא פשוט יושב שם בשקט וממתין, מידי פעם זולגת לו דמעה על הלחי, ככל שהוא ממתין יותר זמן העצב שלו מתגבר, הוא מתחיל להרגיש גם נעלב כי אף אחד לא רואה אותו והעצב שלו רק גובר וגובר והוא מחניק את הבכי שלא יראו, למרות שגם ככה אף אחד לא רואה אותו כי כולם עסוקים בדרמה של עצמם, והעצב הזה חונק לו את הגרון, יכול להיות שיום אחד הוא פשוט יתפרץ בבכי כזה שהוא יציף את כל חדר ההמתנה בדמעות.

יהיו שם את הזקנים החולים שפשוט יושבים ויושבים ומחכים בזמן שהמחלה שלהם מחמירה ומתגברת, חלקם אפילו מתים שם ואי אפשר לצאת בלי לפגוש רופא, אז אלו שמתו פשוט נרקבים שם וזה נהיה מסריח…

אלו שעדיין בחיים פשוט יושבים שם ותופסים מקום, לעתים מרוב ממתינים יש צורך להרחיב את חדר ההמתנה שיהיה עוד ועוד מקום.

אז חדר ההמתנה הזה הוא אנחנו, הגוף שלנו, הנפש, האנרגיה.

איך אתם רוצים שיראה חדר ההמתנה שלכם?

 


סשן שחרור רגשי בהנחיית רעות שאקטי יתקיים בתאריך 13/6/19 בשעה 20:30 בתל אביב

פרטים נוספים:
באתר | פייסבוק

 


רוצים להישאר מעודכנים ולדעת לפני כולם?

מוזמנים להירשם בטופס ואני אעדכן לקראת אירועים או דברים מעניינים.

אני לא שולחת מכתב תפוצה קבוע כל שבוע וגם לא כל חודש, אני פשוט שולחת הודעה כאשר יש איזה אירוע או סדנה או הרצאה שעומדים להתקיים.

אני לא מעבירה את הפרטים שלכם לשום גורם חיצוני.

בכל שלב שתרצו להפסיק לקבל ממני עדכונים, אפשר לידע אותי ואני אוציא אתכם מהרשימה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *