פתאום מגיעה אלי הבנה:
שאנחנו הנשים, בלי להכליל, אני כאישה חונכתי ואומנותי להיות מרצה, נכנעת, נאנסת…
בפלאש מהיר אני נזכרת בכל הפעמים ש״נכנעתי״ לחיזוריו של גבר, שנתתי את גופי ונפשי על מנת לרצות, שנאנסתי ״בהסכמה״…
לעומת זאת נזכרתי בפעמים הבאמת בודדות, אבל המשמעותיות בהן הגבר שהיה איתי באמת ביקש את הסכמתי.
פתאום הבנתי שגם הגברים מחונכים ומאומנים לחזר, לכבוש, לצוד, להכניע…
אומנות החיזור כשהיא מיושמת כהלכה היא מכבדת ומעצימה את שני הצדדים, אולם כאשר אומנות החיזור הופכת למשחק צייד היא אלימה ותוקפנית.
מצב אחד הוא כאשר הגבר המחזר פועל בכל כוחו, מפעיל אנרגיה חודרת ואינו קשוב ורגיש לאישה המחוזרת, הוא יתקרב אליה מהר מידי, פיזית, רגשית ואנרגטית, הוא ילחץ, הוא ינסה לחדור אליה, אל המרחב שלה מבלי לחכות שהיא תפתח ותהיה מוכנה.
המצב השני הוא ״פאסיב אגרסיב״, מצב בו הגבר המחזר ישתמש ב״טכניקות״ של הרעבה רגשית וייצור אצל האישה תלות רגשית.
הוא יצור עניין אצל האישה ואז ייסוג, ושוב עניין ושוב נסיגה, ממש כמו בניסוי מעבדה מתוחכם.
המטרה שלו, שנובעת מחוסר בטחון עמוק ופחד מדחייה, היא לגרום להיפוך תפקידים, לגרום לאישה לחזר אחריו.
כמו בחיזור כך גם בסקס.
במצב הראשון הגבר יפעל בכל הכוח להגיע למצב חדירה, הוא יפעל במהירות ובכוח בלי להרגיש ובלי לחכות שהאישה תהיה פתוחה ומוכנה לקבל אותו.
כמו שאמר גוטה הידוע: ״יבוא לך, יבוא לך…״
במצב השני ה״פאסיב אגרסיב״ הגבר ישתמש ב״טכניקות״ של גירוי מיני על מנת לייצר רעב מיני אצל האישה.
גם פה הגבר פועל מחוסר בטחון מיני ופחד מחוסר תפקוד מיני.
תחת מסכה של ״המאהב המושלם״ עם משחק מקדים ארוך (ומתיש) הוא יגרה ויגרה ויגרה וינסה שוב ליצור מצב של היפוך תפקידים, הוא ישאף למצב בוא האישה תהיה כל כך חרמנית מרוב גירוי ו״תזיין״ אותו או אפילו ינסה לגרום לאישה להגיע לאורגזמה עוד לפני הסקס עצמו ועל ידי כך הוא ירגיש שהיא בידיו ואסירת תודה לו לנצח…
אני כאישה, כאשר אני לא מחוברת לעוצמה הפנימית שלי, כאשר אני חסרת בטחון, לא קשובה לעצמי, בתגובה למצב הראשון, מלאה בפחדים, נכנעת, מאפשרת, נאנסת.
ובתגובה למצב השני, נהיית מורעבת רגשית ומינית, הופכת תפקידים ונהיית הציידת בעצמי, נהיית ה״מזיינת״, מרצה, נאנסת.
אני כאישה, כאשר אני מחוברת לעוצמה הפנימית שלי, כאשר אני קשובה לעצמי ולפגיעות שלי, כשאני שאקטי, לא פועלת בתגובה, פועלת במודעות, בלי לסגור את הלב, שמה גבול ברור לשני המצבים.
לא מאפשרת, לא מרצה, לא נאנסת.
כאשר שיווה מחזר הוא נוכח ונינוח, הוא בטוח ופתוח, הוא אותנטי ותקשורתי, כאשר שאקטי מחוזרת על ידי שיווה אומנות החיזור מעצימה את שניהם.
שיווה מרגיש את שאקטי, מודע אליה, הוא נע בהתאם אליה ויוצר תנועה מסונכרנת והרמונית של שניהם, הוא מתקשר איתה באנרגיה, ברגש, בנשימה, בעיניים, הוא מאפשר לה ברכות להפתח כמו פרח.
לעומת הגבר חסר הבטחון, שיווה יבטא את רצונותיו בפני שאקטי, הוא יגיד לה במילים: אני רוצה לאהוב אותך.
הוא ישאל אותה במילים אם היא גם רוצה, אפילו אם הוא כבר מרגיש בגוף או באנרגיה שהיא רוצה, הוא ישאל אותה, הוא יאפשר לה לסרב בלי לתת להרגיש שהיא מאכזבת אותו או צריכה לרצות.
הוא לא ינסה לשכנע אותה, לא ינסה לגרות אותה, לא ינסה לגרום לה לשום תגובה שאינה נובעת מאהבה.
הוא ישאר נוכח למולה, נושם, אוהב ונוכח, לא מצפה ולא מחכה, רק נוכח ואוהב.
שאקטי, כמו פרח תפתח למולו, היא תפתח את עיניה ותראה אותו אוהב אותה, היא תפתח את הלב ותאהב אותו, היא תפתח את הגוף האנרגטי ותאפשר לו לחדור אליה אנרגטית, היא תפתח את הגוף ותאפשר לו לחדור אל המקדש שלה, היא תפתח את כולה והוא בנוכחות יחדור וביחד הם יקיימו את מעשה האהבה העילאי.