האטה…
אני חווה תקופה של האטה, האמנם?
הדבר היחיד שבאמת האט זה קצב הכתיבה שלי, יש לי כל כך הרבה על מה לכתוב, כל כך הרבה חוויות, שינויים, אהבות, הבנות, למידה…
למה אני מודדת את עצמי לפי הכתיבה? למה אני מודדת את עצמי בכלל?
חבר טוב אמר לי – זה הכל גלים, לפעמים אנחנו רוכבים על הגל ולפעמים צוללים מתחתיו…
אולי בעצם ה"האטה" הזאת באה לאפשר לי התבוננות, התמזגות, עיכול, הכלה….
מה בכל זאת יש שם שמרגיש לי כמו האטה? אני מוכנה להביט פנימה.
טוב, גם אם זאת באמת האטה היא לא ממש רצינית, רק שבוע וחצי שבהם הספקתי כמה טיפולים בצימרים באזור, קיבלתי 2 טיפולים, אחד דיקור ואחד עיסוי, נתפס לי הגב התחתון בפעם הראשונה בחיים, ביליתי 3 ימים בהקשבה עמוקה לכל תנועה בגוף שלי, השתתפתי בועדה תכנון טיפול, עשיתי אהבה בטבע, הנחיתי סדנת נשיקות בגינה ציבורית במרכז תל אביב, עשיתי עוד אהבה…
על איזו האטה בדיוק אני מדברת?
הדבר היחיד שטיפה האט בשבוע וחצי האחרונים זה כמות המזומנים בארנק שלי וגם זה רק בגלל שהשוויתי את כמות המזומנים לכמות שהייתה בו לפני שבועיים…
אז לא רק שאני מודדת את עצמי, אני גם מודדת את הארנק שלי.
איפה הטרסט? איפה האופטימיות הקוסמית? איפה תודעת השפע?
האמת היא שאני חיה יותר טוב ממלכת אנגליה, ברור, החיים שלה לא משהו…
ברצינות, אני חיה הרבה יותר טוב מרוב האנשים בעולם.
יש לי בית מהמם על הכנרת, אוטו מהמם שנוסע ונוסע ונוסע, אני עובדת במה שאני הכי אוהבת לעשות בעולם, יש לי חופש לבחור מתי לעבוד ומתי לנוח, אני חורשת את הארץ כמו נהג מונית על אסיד, נוסעת לפסטיבלים מהממים, פוגשת אנשים מדהימים, לומדת ומתפתח כל הזמן.
החיים שלי סילאן.
אוי אוי אוי … אז לא כתבתי קצת…
מה זה הקורבנות הזאת?
אויש שוב אני שופטת את עצמי…
מותר לי להיות קצת קורבנית, אני חמודה ואנושית…
אויש איתי…
ממש רציתי לצלול לעומק הכאב, לפגוש את המקומות החשוכים והאפלים שלי, לצלול אל תוך העצב, לגלות תובנות עמוקות על מהות החיים….
כנראה שלא הפעם.
(יכול להיות שכתבתי משהו על לעשות אהבה?…. ממממ…. לא הפעם.)